ללא למידה על בעיית המתח, דיון יוגה ומדיטציה יישאר בלתי מספק ובלתי שלם. כדי להבין מתח, עלינו להיכנס לאבולוציה של בני האדם ומה שהופך אותם לייחודיים.
לבני אדם יש שני מאפיינים ייחודיים המבדילים אותם מכל שאר היצורים החיים על כדור הארץ.
- המוח שלהם הוא הגדול והמורכב ביותר ביחס למשקל הגוף ויש לו קיבולת זיכרון גדולה.
- יש להם יכולת של מודעות עצמית מורחבת, מה שהופך אותם למודעים לזיכרונותיהם.
המודעות העצמית אצל ילד אנושי מתחילה בסביבות גיל שלוש עד ארבע שנים, מה שמביא את התודעה של מוות וחיים ואת הפחד מהם. כדי לברוח מהפחד ממוות ומחיים, הילד מחפש הגנה מהמשפחה ומהתרבות שמתנה את המוח.
התניה של המוח יוצרת נפש מורכבת עם מאגר עצום של זיכרונות. זיכרונות אלה הם גם שליליים וגם חיוביים, זיכרונות של רגעים שמחים ועצובים, זיכרונות של אהבה והתעללות, רווחים והפסדים, וכן הלאה. זיכרונות רגשיים ומחשבתיים אלה משפיעים ללא הרף על המוח והגוף, וגורמים למתח כרוני בדרגה נמוכה.
מצב החיים הרגיל שלנו הוא של מתח כרוני בדרגה נמוכה. זוהי תופעה אוניברסלית, ובדרך כלל האדם מתמודד עם המתח המתמשך הזה ומצליח לחיות בנוחות סבירה. אבל אירוע חזק ושלילי בחייו של אדם עלול להפריע למנגנון ההתמודדות והאדם הזה יחווה תגובת מתח מלאה.
תגובת המתח היא חלק מתפקוד הגוף לשרוד דרך סכנות. מנגנון המתח של הגוף היה שימושי ביותר בטיפול במצבי חירום לפני אלפי שנים, כאשר בני אדם היו מוקפים בטורפים ובאסונות טבע.
אבל בזמנים המודרניים כאשר חיינו בטוחים ונוחים יותר, תגובת המתח עדיין פעילה. היא נובעת בעיקר מהנטל של הזיכרונות עם המודעות העצמית שמתחילה את תגובת המתח. אנו חיים במצב של מתח כרוני ללא סכנות חיצוניות רבות. המוח שלנו הוא הגורם למתח.
ניתן להגדיר מתח כ תפיסת איום על הרווחה הפיזית או הנפשית המובילה לתגובת מאבק, בריחה או קיפאון. לאנשים יש אישיות או דושות שונות. אנשים בעלי דושה פיטה (אש) או אישיות מגיבים ללחץ על ידי מאבק, ואטה (רוח) על ידי בריחה, וקאפה (אדמה) על ידי תגובת קיפאון.
רבים חושבים שלחץ נגרם מגורמים חיצוניים כמו עבודה, מערכת יחסים או מעבר חיים חשוב. אבל העובדה היא שלחץ לא מגיע מבחוץ. הוא נובע מבפנים, אך גורמים חיצוניים מזרזים אותו.
כדאי להזכיר כאן שני חוקרים גדולים שהביאו את בעיית הלחץ לאור הזרקורים בתחום הרפואה.
- הראשון היה וולטר ברדפורד קנון, פיזיולוג מאוניברסיטת הרווארד, ארה"ב, שהציג בשנת 1915 את המונח "הילחם או ברח" לתיאור תגובת בעל החיים לאיומים. הוא תיאר את השינויים הגופניים המתרחשים במצבי כאב, רעב, פחד וזעם. הוא גם טבע את המונח הומאוסטזיס.
- החוקר הגדול השני היה הנס סליי, שעבד באוניברסיטת מונטריאול. בשנות ה-40, הוא טבע את המונח 'סטרס', אותו הגדיר כתגובה לא ספציפית לגורמי לחץ רבים הכוללים –
א) פיזי – עבודה פיזית מופרזת
ב) רגשי – כעס, פחד, אשמה וכו'.
ג) קוגניטיבי – מחשבות שליליות אוטומטיות
ד) קיומי – שאלות על חיים ומוות ומשמעות החיים.
חוקר חשוב נוסף היה הפסיכולוג קובאסה, שתיאר מחלה – אישיות נוטה כמו גם עמיד-לחץ אנשים.
אנשים עמידים-לחץ ניגשים למצבי לחץ תוך שימוש בשלוש אסטרטגיות מפתח – מחויבות, אתגר ושליטה. הם מסוגלים להתחייב בחוזקה למשימה, גם כשהדרך קשה. הם נוטים לפרש בעיות כאתגרים ולא כאסונות.
לבסוף, הם מחפשים היבטים של הבעיה שהם יכולים לשלוט בהם – אולי שינוי באורח חייהם, למידה נוספת על בעיה או נקיטת צעד קטן לפתרון הסוגיה. כל שלוש האסטרטגיות הללו עוזרות להם לעמוד בסערות החיים בצורה יעילה יותר.
מהו לחץ חיובי?
לחץ לא תמיד רע. לחץ מסוים טוב לגוף ולנפש ועוזר לנו לחקור נתיבים חדשים ודרכים שונות לחיות וליצור. לחץ הופך לבעיה כשהוא הופך למתמשך וכרוני.
בזמן לחץ, מערכת העצבים הסימפתטית בגוף הופכת לפעילת-יתר וגורמת לתגובת הילחם או ברח. תגובת הקיפאון מגיעה מחלק עתיק של עצב הוואגוס, ונועדה לעזור לבעל החיים להסתתר ולהימנע מסכנה.
הרפיה נגרמת מירידה בטונוס של מערכת העצבים הסימפתטית ועלייה בפעילות המערכת הפאראסימפתטית. בעוד שתפקוד זה של המערכת הפאראסימפתטית מועיל ומותאם לאדם, גירוי יתר של מערכת העצבים הפאראסימפתטית עלול להזיק, וליצור מצב דמוי דיכאון.
אהבתם לקרוא את הפוסט? אל תשכחו לעשות לייק ולשתף!
מקור התמונה: telegraph.co.uk
